ביהמ"ש דחה ערעור על גז"ד של עובד מדינה שפוטר

1.        זהו ערעור על גזר דינו של בית הדין למשמעת של עובדי המדינה (כב' עו"ד י' תלרז - אב"ד, גב' ניצה סובוביץ ומר מחמוד ח'ג'אזי). בגזר הדין הוטלו על המערער אמצעי משמעת של נזיפה חמורה, פיטורין לאלתר משירות המדינה, ופסילה למילוי תפקיד למשך שנתיים. כן חויב המערער בהשבת סך של 6,413 ש"ח לקופת המדינה שינוכו מהמענק שישולם לו עם פיטוריו. גזר הדין הוטל בעקבות הרשעת המערער בעבירות משמעת על סעיפים 17(1), (3) ו-(4) לחוק שירות המדינה (משמעת), תשכ"ג-1963, ביחד עם סעיף 4(1) להודעה על שינויים בהחלת החוק על עובדי הוראה.

רקע עובדתי

2.        המערער, יליד שנת 1957, הועסק כמורה במשרד החינוך מאז שנת 1978. בשנת 1999 נרשם המערער ללימודי תואר שני בחינוך באוניברסיטת לטביה. עם תחילת לימודיו, הגיש למשרד החינוך ביום 17.11.99 בקשה להשתתפות בשכר לימודיו באוניברסיטה, וזאת על פי נוהל משרד החינוך במסגרת מדיניותו להעניק תמריצים לעובדי הוראה לצורך לימודים. במשרד החינוך הוחלט להעניק למערער הטבה אחרת תחת השתתפות בשכר לימוד אותה ביקש: במשך שנה, בין החודשים ספטמבר 1999 ואוגוסט 2000, קיבל המערער תשלומים בעבור שעתיים השתלמות בשבוע, בסך כולל של 6,413 ש"ח, וכן הופרשו בעבורו סכומי כסף עבור קרנות השתלמות בגין שעות השתלמות אלה.

3.        במסגרת לימודיו האוניברסיטאיים, נדרש המערער להגיש 8 עבודות וכן עבודת גמר. הוא הגיש לאוניברסיטה 9 עבודות שרכש בכסף מבן משפחתו, באופן שהעבודות נחזו כעבודותיו שלו. על בסיס עבודות אלה העניקה האוניברסיטה למערער תואר שני בחינוך, וזאת בלא שקיים כל מטלה אקדמאית הנדרשת לצורך השגת התואר. נוכח החקירה המקיפה שהחלה באותה תקופה באשר לצרכי השגת תארים באוניברסיטת לטביה, נמנע המערער מהצגת התואר שקיבל מהאוניברסיטה לועדה לשקילת תארים במשרד החינוך, וכתוצאה מכך גם לא זכה בכל הטבה בגינו.

           המערער הועמד לדין משמעתי בגין המעשים האמורים, והורשע בדין.

גזר הדין הראשון

4.        בגזר הדין, עמד בית הדין על החומרה במעשיו של המערער, ועל הפגיעה שיש בהם בשירות הציבורי ובתדמיתו. חומרה זו מתעצמת, לטעמו של בית הדין, לאור המעילה באמון משרד החינוך, ונוכח היותו  של  המערער  עובד  הוראה. כן  קבע  בית        הדין כי עבירות המערער עומדות ברף חמור יותר מעבירות של אחרים בפרשת קבלת התארים במרמה מאוניברסיטת לטביה, שכן בעניינו לא שררו יחסי חוטא ומחטיא בין המערער לבין האדם שהכין בעבורו את  העבודות. בית הדין בחן גם את נסיבותיו האישיות של המערער, ובהן שירותו רב השנים במשרד החינוך, במשך 25 שנה. עם זאת, צויין כי מאז שנת 2002 נקט המערער בדפוס התנהגות בעייתי לאור ראיות שהובאו, לפיהן הוא אינו מציית להוראות הממונים עליו, נעדר ללא רשות מבית הספר, אינו נוטל כל חלק בפעילויות בלתי פורמאליות במוסד החינוכי, ואינו מגלה נכונות ללמד מקצועות מסוימים על-פי הנחיות הדרגים הממונים. כמו כן צויין כי המערער לא יישם הנחיות שניתנו לו בדבר דרכי הוראת המקצועות, נעדר מישיבות המועצה הפדגוגית, ואף איים בשימוש באלימות נוכח הערות ביקורת שקיבל; נוצרה מערכת יחסים עכורה בין המערער לבין שני מנהלי בית הספר האחרונים שהיו ממונים עליו בבית הספר.

5.        קביעותיו של בית הדין בעניין התנהלותו הבעייתית של המערער בתפקידו התבססו על שניים: באשר לתקופת כהונתו של המנהל הנוכחי בבית הספר, התבסס בית הדין על דברי נציג המשרד בפני בית הדין. עם זאת, נוכח השעיית המערער, ביקש בית הדין כי נציג המשרד יבדוק את רמת תפקודו של המערער גם בתקופות שקדמו לכהונת המנהל הנוכחי. נציג המשרד ערך בירור נוסף, והעביר את ממצאיו במכתב לבית הדין מיום 5.7.06, בו הסתמך על מכתבים של מפקח קודם במשרד החינוך (ד"ר עומר) בעניינו של המערער, ועל מכתבים של מנהל בית הספר הקודם, אשר נמצאו בתיקו האישי של המערער במשרד החינוך.

הערעור הראשון

6.        המערער ערער לבית משפט זה על הכרעת הדין ועל וגזר הדין של בית הדין (עש"מ 7219/05). במסגרת הערעור טען, בין היתר, כי מכתבו של נציג המשרד לא הועבר אליו, כדי שיוכל להיערך לטעון לגביו, בעוד שמהחלטת בית הדין עולה כי למכתב זה היתה השפעה על גזר הדין. לאחר דיון בטענות הערעור, ניתן ביום 9.10.05 פסק-דיני ובו נקבע:

"בהמלצת בית המשפט, חזר בו המערער מערעורו על הכרעת הדין.

אשר לגזר הדין, מאחר שמטעמם של המשיבים הוגשו לבית הדין מסמכים שונים הנוגעים למערער בלא שאלה הוצגו בפניו, ומבלי שיוכל להגיב ולטעון לגביהם, ומשעולה מגזר הדין כי תוכן מסמכים אלה היווה גורם התייחסות בשיקול דעת בית הדין לענין גזירת עונשו של המערער, אני מחליטה על ביטול גזר הדין. בהסכמת הצדדים, הענין יחזור לבית הדין למשמעת לצורך דיון מחודש בענין העונש.

המסמכים שבית הדין הסתמך עליהם והמאוזכרים בעמ' 3 ו-4 לגזר הדין (בסעיף "גישת המשרד") יועברו לעיונו של המערער טרם מועד הטיעון לעונש. לצדדים תינתן הזדמנות לטעון מחדש לענין העונש בלא הגבלה כלשהי.

לאחר שמיעת הטיעונים לעונש, יתן בית הדין גזר דין חדש".

גזר הדין השני

7.        לאור פסק הדין בבית משפט זה, הועבר מכתבו של נציג המשרד לעיון המערער, והתקיים דיון מחודש באמצעי המשמעת בפני בית הדין. על יסוד הטיעונים וכלל החומר שהונח בפניו, נתן בית הדין גזר-דין חדש בעניינו של המערער. בית הדין עמד גם הפעם על החומרה היתירה במעשיו של המערער, ועל הפגיעה שיש בהם במשמעת בשירות המדינה. הוא הדגיש כי השגת תואר בדרכי מרמה וקבלת הענקה כספית לצורך לימודים שלא היו אלא פיקציה, מהווים מעשים בלתי מוסריים ובלתי ראויים שיש בהם משום מעילה באמון כלפי הנהלת משרד החינוך ופגיעה בתדמיתו ובשמו הטוב של שירות המדינה. בצד היסודות המחמירים, בחן בית הדין את הנסיבות האישיות ובהן - את תרומתו רבת השנים של המערער למערכת החינוך. בית הדין שינה את קביעתו בהיבט תקינות תיפקודו של המערער בבית הספר וזאת לאחר ששמע את השגותיו למכתב נציג המשרד, ואת עדותו של עד הגנה נוסף, מנהל אגף החינוך בסאג'ור. בסופו של יום, ראה בית הדין לקיים את עיקרי גזר הדין הראשון, בכפוף להקלה מסוימת על ידי מתן תוקף רטרואקטיבי לתחילת תקופת הפסילה לשירות מיום 10.7.05. כן צורפה המלצה למשרד החינוך לאפשר את חזרתו של המערער לתפקיד הוראה במערכת החינוך לקראת חודש יולי 2007.

הערעור השני

טענות הצדדים

8.        לטענת המערער, שגה בית הדין כאשר לא הוציא את מכתבו של נציג המשרד מן התיק, נוכח אי צירוף התכתובת המוזכרת בו, ואי העברתה לעיונו של המערער ושל בית הדין. כן הוא טוען, כי לא ניתן משקל לנסיבותיו האישיות, ובהן שירותו הארוך והראוי בשירות המדינה, והזמן הרב שעבר מאז הצטרף לשירות המדינה ועד למעידתו הראשונה. עוד נטען, כי בית הדין איבחן שלא בצדק ולהחמרה את עניינו מענייני משמעת של עובדי מדינה אחרים הקשורים אף הם לפרשת התארים של אוניברסיטת לטביה, וכי בפועל, לא ניתן משקל ראוי לנימוקים לקולא אותם מנה בית הדין בגזר דינו. לבסוף, טוען המערער כי היה על בית הדין להקל בעונשו גם מאחר שעבירת המשמעת שביצע נעשתה שלא בקשר ישיר עם מילוי תפקידו כמורה, וכן כי לא הגיש את התואר למשרד החינוך לצורך אישור שקילות לצרכי שכר, וממילא לא ניתנה לו כל הטבת שכר בגינו.